תשובת הגאון רבי חיים שלמה שאנן זצ"ל

לחץ כאן לראות התשובה המקורית

תשובת הרב

הנדון

הרב בתשובתו דן על אשה ובעלה שחתמו על הסכם

1. שהבעל מתחייב לשלם מאה דולרים ליום, כל זמן שהם נשארים נשואים, אם לא מיתדר לו ולאשתו לקבוע דירתם יחד מאיזה טעם שתהיה.

2. במקרה כזה גם ימחול על כל החיובים שיש לו עליה.

3. אמנם אם יזמין אותה לדין בב"ד בירושלים, והיא תסרב לבוא, או אם יפסקו נגדה והיא תסרב לקיים פסקם, יפסק חיובו.

תורף דברי הרב

1. כיון שעל ידי הסכם זה היא יכולה לגרשו אם רק תתן עיניה באחר, הרי בודאי "אין רוח חכמים נוחה הימנו בלשון המעטה", "והוא להרוס את מוסד המשפחה בישראל". הרי התורה אמרה שהאיש מגרש את האשה, ולא להיפך. ותוך דבריו הוסיף שלא נתברר אם הרב המסדר הקידושין וההסכם היה רב שומר תורה ומצוות.

2. אם הבעל יתן גט מחמת ההסכם, ספק גדול אם הגט יהיה כשר [כמבואר בנקודה 5 והלאה].

3. ברור שהבעל לא הבין שעל ידי הסכם זה תוכל האשה לגרשו מתי שתחפוץ ומאיזה סיבה, וכיון שחשב שהוא מתחייב לדבר אחד, והשטר לדבר אחר, הולכים אחר כוונתו. והביא ראיות לכך.

4. אף אם הבין והסכים למחול על עונתה, מכל מקום, תנאי אין מועיל בזה, וגם מחילה לא תועיל כיון שנכתב לפני הנישואין, ומחילה לא תועיל קודם שחל החיוב.

5. אם כל ההסכם בנוי כמקשה אחת, כשנתבטלה קצתה נתבטלה כולה.

6. ההסכם יש בו אסמכתא, ואסמכתא לא קני אלא בבית דין חשוב. וכיון שהכל יודעים שכל חכמי ישראל "מתנגדים למתווה של משפחה על כרעי תרנגול", אנן סהדי שלא היה בב"ד חשוב. וגם הודאת בעל דין שהיה בב"ד חשוב, לא יועיל, דאנן סהדי שלא היה בב"ד חשוב. ואף שברור דברי הרמ"א וסמ"ע שגמירות דעתו בהודאתו מועילה להקנות, "בנדון שלפנינו רחוק הדבר שיש "אנן סהדי דגמר והקנה"".

7. אין מקום לכל התחייבות, כיון שהסכם כזה הוא "נגד תקנת הציבור, שיתבטל מושג הנשואין והאשה תוכל לגרש את הבעל מתי שתרצה".

8. על פי החוק, הסכם רכוש הנעשה לפני נשואין "יש לו כללים שאין הוא חל אלא אם כן אושר ע"פ חוק", תנאים אלו בודאי לא נתקיימו במקרה שלפנינו.

9. לפי כל הנ"ל, אם כפוהו ליתן גט על פי הסכם זה, הרי יש חשש גט מעושה. ביתר פירוט, אם לא היה מחוייב לתת גט, הרי מחלוקת הפוסקים אם הגט מעושה באונס ממוני.

10. "האמור לעיל הוא טיוטא מפסק דין שלא הגיע למעשה מאחר והיתה הסכמה בין הצדדים, ועל כן פסק הדין לא סוים ולא נבדק בשנית ונחזור על מה שאמרנו בפתיחה: אין ספק שהסכם זה וכיוצא בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו בלשון המעטה והוא בא כדי להרוס את מוסד המשפחה המקודש בעם ישראל והסכם זה לא רק שלא ימנע עיגון כמו שמאמינים "התמימים" אלא ירבה ח"ו ממזרים בעם ישראל".

תשובת תלמיד

לולי דמסתפינא הייתי אומר שהתשובה הנ"ל מעולם לא יצא מתחת ידי הרב, מכמה טעמים (כדלהלן). ואפשר יש לומר על פי מה שכתוב בנקודה 10, שהכוונה המקורית נשתבשה.

התמיהות הבולטות בתשובתו:

1. כתוב שם (נקודה 1 - וראה גם נקודה 10 - לעיל בתשובתו), "בודאי יש בהסכם זה מעין עצת בלעם בפעור דהיינו אין שום התחייבות לנשואין וברגע שהאשה תחליט לעזוב את בעלה אם משום שעיניה תיתן באחר או משום סיבה אחרת... היא תוכל לעשות כך ואף תזכה ברכוש רב"... "ואם רצון התורה שהאיש יגרש את אשתו ולא ההיפך, הרי מעתה האשה תגרש את בעלה בעל כורחו מתי שתרצה ולא ההיפך".

   וכלל לא הבנתי כוונתו בזה. בודאי שכל גט ניתן מבעל לאשתו, וכן קידושין נעשית נפעל דוקא על ידי האיש. אבל הרב מחדש כאן שרצון התורב שלא תוכל האשה אפילו להתחיל תהליך שייגמר בגירושין מכח זה שאם כן תהיה לה כח בזה כמו האיש. וכי נאמר מפני זה שאשה שביקשה מאיש להינשא לו, שהרי זה עצת פעור?

   ועוד, הרי יש חרם דרבנו גרשום (שכבר נתקבל בכל תפוצות ישראל) על מי שיגרש את אשתו בעל כרחה, ואינו יכול לגרש אלא מדעתה. ולכאורה (לפי סברת הרב) תקנתו הוא היפך דעת התורה שהאיש יכול לגרש אשה בעל כרחה? אלא בודאי שבכח חכמים לתקן שלא יגרש אשה בעל כרחה, ואין אומרים שעקרו דבר מן התורה.

   אמנם על כל פנים, טענה זה הוא נגד הסכם גורף אבל אם היה הסכם מצוצמם, שרק נותן כח לבית דין לכוף במקרים שבו יכולים לכוף אותו על פי דין (אלא שאין יכולים לעשות כן, כמו שקורה בחו"ל), או גם במקרים בהם יש מחלוקת אם יכולים לכוף אם לאו, היה הרב מסכים שאין זה "נגד תקנת הציבור" (לשונו בנקודה 7).

2. כתוב שם (נקודה 3 לעיל בתשובתו), שכיון שהוא כיון לדבר אחר ממה שכתוב בהסכם, הולכים אחר כוונתו. ואין דברי הרב ברור כלל בזה. הרי כתב "יש להניח שלכל היותר חשב שהוא יחויב אם הוא יחליט לעזוב את אשתו. ועל כן אין הסכם זה מחייב". אולם הרב בעצמו כתב בקטע שלפני זה שהתחייבות כזה חל, אמנם רק כפי כוונת הבעל. והרי כוונת הבעל לחייב עצמו, ולמה "אין הסכם זה מחייב".

   ומה שכתב (נקודה 7 בתשובתו) שההסכם "נגד תקנת הציבור, שיתבטל מושג הנשואין והאשה תוכל לגרש את הבעל מתי שתרצה", אינו מובן כלל שהסכם שהוא נגד תקנת הציבור אינו חל. ומנין לנו דבר זה?

   ומה שכתב ש"האשה תוכל לגרש את הבעל מתי שתרצה", אמנם כתב לפני זה, "ואף שיש תרופה לכך בהסכם שהבעל יפנה לבה"ד בירושלים (איזה?) עובדה שהבעל לא חשב על כך ולא שת לבו להנ"ל". ותמיהני, מה נפשך, אם הולכים אחר מחשבתו שלא ידע שיכול לפנות לבית דין, גם יש לנו לילך אחר מחשבתו "שהוא יחויב" רק "אם הוא יחליט לעזוב את אשתו", ולא יצא רע מההסכם, ואינו נגד תקנת הציבור. ואם לאו, הרי גם אז לא תוכל לגרשו מתי שתרצה, כיון שהוא יכול לפנות לבית דין, ובודאי לא יכופוהו בית דין שלא כדין. ולא ידעתי פשר דברי הרב.

3. כתוב שם (ראה נקודה 4 לעיל בתשובתו), ש"הבעל התנה שהוא מוחל לה על עונתה ברגע שלא יגורו ביחד, הלכה היא: אם התנה שלא יתחייב בעונה תנאי בטל וחייב בה, כפסק בשו"ע לח סעיף ה וסי' סט סעיף ו."

   והדברים בלתי מובנים כלל וכלל. בהסכם (המצוטט בתשובתו) כתוב רק "ואני מוחל לה כל הזכויות והחיובים שזוכה בהם אדם שנושא אשה מתשמיש ומעשי ידיה". והרי עונה אינה זכות שהאיש זוכה בה, אלא האשה, וכוונת השלחן ערוך במקומות הנ"ל שאין האיש יכול להתנות שהאשה תאבד זכות זה. אבל אם התנה שהיא לא תתחייב לו, מניין שלא תועיל? וזה כבר מרומז בלשונו, שכתב "אם התנה שלא יתחייב בעונה", הרי שמדובר על חיוב הבעל, ולא זכות הבעל.

   ומה שכתב (נקודה 5) שאם "בנוי כמקשה אחת", וגם חלק מההסכם בטל, הרי כל ההסכם בטל, אמנם נראה שאין אפילו חלקו בטל (אף אם נאמר שצריכים לילך אחר כוונתו), כמו שאני כותב בשורות אלו, שאין זה נגד תקנת הציבור, ויכול למחול על זכותיו.

4. כתוב שם (נקודה 6 לעיל בתשובתו), ש"בנדון שלפנינו רחוק הדבר שיש "אנן סהדי דגמר והקנה"". ומאוד צריך ביאור למה "רחוק הדבר". הרי ההסכם מחייבו אם הפשע שלו (ראה בההסכם לעיל, ובנקודה 1-2 בתשובתי). וכיון שכן, למה רחוק הדבר "דגמר והקנה", מאי שנא מהתחייבות אחרת?

   ואף אם נמצא חילוק ביניהם, מכל מקום הרב בתשובתו לא ביאר למה "רחוק הדבר".

5. כתוב שם (נקודה 8 בתשובתו) שעל פי החוק, הסכם רכוש הנעשה לפני נשואין "יש לו כללים שאין הוא חל אלא אם כן אושר ע"פ חוק", ותנאים אלו בודאי לא נתקיימו במקרה שלפנינו. הנה אינני יודע כלום בענינים אלו, אבל לא הבנתי מה קשר יש בין הסכם זה להסכם רכוש. ואף אם נכונו דברי הרב, מכל מקום למה ישפיע על כשרות הגט?

   על כל פנים, אף אם נניח שגם הסכם זה (שאינו הסכם רכוש) כפוף לתנאים אלו, וגם שהתנאים לא נתקיימו בנדון זה, אין זה נוגע אלא לנדון שבו לא נתקיימו, ואין זה בעייה בשטרי הסכם שבהם יתקיימו תנאים אלו.

6. לפי כל הטיעונים האלו, כתב (נקודה 2, 9 בתשובתו) שספק גדול אם הגט יהיה כשר. אמנם זהו רק אם כפוהו במקרה שלא חייבוהו בבית דין ליתן גט, (וגם שנאמר כדברי הפוסקים שאונס ממון נקרא אונס). אמנם כבר כתבנו (נקודות 1-2 בתשובתי) שלפי אותו הסכם עליו לפנות לבית דין, ובודאי הבית יפטרוהו מלשלם אם אינו מחוייב לגרש על פי דין.